אימון אישי לבני נוער
אנחנו בגילנו המופלג כבר בקושי זוכרים את החוויה המורכבת והסיבוכיות של גיל ההתבגרות.
אז איך האנשים הצעירים האלה באמת שונים מאיתנו? במה הם שונים?
מה חווים בני נוער
החל מניסיונות ללמוד ולהבין את הסביבה בה הם חיים, גדלים ומתפתחים והחוקים שלה,
דרך בניית מערכת האמונות והוכחתה בשטח, ההתנסויות הראשונות, החוויות הראשוניות, ההתרגשויות והפחדים של הבגרות וחוסר הבנה מצד המבוגרים, הצורך בעצמאות, בנייה ועיצוב זהותם, ההורמונים המשתוללים, המסרים הכפולים, התמימות הילדותית שעם כל התנסות חדשה מפנה מקום לבגרות, לצורך לקבוע את מקומם בחברה, להגדיר את הגבולות, להתחיל לנהל את החיים ומערכות יחסים כפי שהם מבינים ורוצים, להשפיע על הסביבה הקרובה כך שתהיה שם בשבילם.
לכעוס, להתנגד, למרוד, לדרוש כבוד, למצוא חן בעיניי האחרים שחשובים או נחשבים, לרצות, לשלם מחירים, להסיק מסקנות, להוכיח לעצמי, להוכית את עצמי, להוכיח לאחרים.
המורכבות של מערכות יחסים – עם חברים, עם מורים, עם הורים, עם ברי סמכא אחרים. לכולם יש דרישות, חוקים וציפיות, ובני נוער הם אלה שצריכים לבחור באלו מהם לעמוד ובאלו למרוד, כי יש להם כבר חשיבה עצמאית והם כבר לא מוכנים לספוג שום בולשיט, חוסר התחשבות או חוסר אותנטיות.
בגיל הזה הם רוצים לעשות הכל לבד, ושלא יפריעו להם להוכיח את עצמם, ושלא יידחפו עם העצות, ושיכבדו את הפרטיות שלהם, ושאף אחד לא יגיד שהוא יודע יותר טוב מהם.
בגיל הזה כשנשברים רוב האידאלים עליהם גדלו הם תופסים את הקיצון השני – אגואיזם, סקפטיות, ציניות, קשיחות ולפעמים אפילו אכזריות – זה ממש נחוץ להם בשביל לשרוד ולשגשג בין בני גילם השורדים כמונו, זהו סוג של מגן – נגד פגיעה, נגד פגיעות, נגד אכזבות, נגד חלומות בהקיץ שמידי פעם מרימים את ראשם – הצורך בשליטה לפחות למראית העין הוא חזק מאין כמותו, אחרת הם הופכים לטרף, לקורבן. הם ממש עכשיו מתחילים להבין שהעולם של מבוגרים בנוי ממש אחרת מעולמם של ילדים שלא משרת אותם יותר. אז ביי-ביי ילדות. וזה תמיד תופס את ההורים לא מוכנים.
בני נוער בעולם מודרני
ואם זה לא מספיק, אז בנוסף לכל הדברים הרגילים לגיל הזה, העולם של היום השתנה כמעט ללא הכר לעומת העולם בו גדלנו אנחנו. המידע בעולם של היום זורם בכמויות אדירות דרך כל פלטפורמה אפשרית, דרך כל מדיה – לא מסונן, לא מאומת, לא הוכח, והיום בני נוער לא רק חשופים לגמרי לכל השפע הזה, אלא גם מתחילים לשחק תפקיד מפתח ואפילו להוביל. הם מתחילים לקבוע את הטון גם עבורנו המבוגרים. ניתן לראות את זה באופן ברור מאוד בעולם השיווק – למי ובאילו דרכים המשווקים והמפרסמים פונים היום, איך הם יודעים לנצל את שאיפתם ותמימותם היחסית.
התמודדות עם גיל ההתבגרות
איך מתמודדים עם כל זה, איך מכוונים, איך מטפחים את התקשורת עם ילדינו בגיל הזה והכי מאתגר – איך משלבים את זה עם החיים הכל כך עמוסים שלנו?
לא מעט הורים בגיל הזה מאבדים את הקשר הבריא והכייפי עם ילדיהם, מאבדים מהשפעתם עליהם וחווים רגשות של איבוד שליטה. הגבולות שעבדו כל כך יפה עד אז פתאום נפרצים, המניפולציות הישנות כבר לא פועלות ויש לילדינו תשובה לכל דבר שנעיר. הם מגלים תוקפנות כלפינו כאילו אנחנו לא בעדם אלא נגדם. פתאום יש להם סודות מאיתנו, פתאום הם מסתגרים בחדר שעות וימים. הם לא טורחים לסדר אחריהם, לעזור בבית יותר לא בראש סדרי העדיפויות שלהם, ואם הם עדיין מכינים שיעורי בית מבלי שרבנו על כך אנחנו מרגישים ממש מאושרים.
כשהורה מביא אליי את הילד שלו, כמאמן אני תמיד רואה שני צדדים בסיפור המורכב הזה:
האתגרים והמצוקות של ההורים שבסה"כ רוצים את הכי טוב עבור ילדיהם, רוצים ללמד אותם את החיים, מה נחוץ ע"מ להסתדר בחיים, ע"מ להצליח. מה חשוב והם פיספסו ולא רוצים שילדיהם יפספסו גם הם. ובינינו ההורים רוצים גם קצת נחת ושקט אחרי יום העבודה, פחות זעזועים והפרעות, שמירה על חוקי הבית. שנים אנחנו בונים לעצמנו נישה – בית, משפחה, חוקים, גבולות, סדר מסוים. ואז הילד או הילדה שלנו מגיעים לגיל הזה שבו הם מתחילים לאתגר את כל הסדר הקיים ואנחנו ממש לא אוהבים את זה. כל כך קשה לנו להתחיל לשחרר שליטה, להבין שהם מתבגרים והופכים ליותר ויותר עצמאיים בכל מובן אפשרי, שיש להם דעות לגבי כל דבר למרות ניסיונם הזעום, ושהדעות האלה לא תמיד תואמות את דעותינו.
האתגרים והמצוקות של בני הנוער – אז מה מטריד אותם?
עד כמה אני מקובל בין בני גילי, עד כמה אני פופולרי. עד כמה אני מוצלח, מצליח להשיג את מה שאני רוצה, עד כמה אני חכם, עד כמה אני יפה. מי אני בהשוואה לבני גילי. המוח שלהם לא מפסיק להשוות לרגע: מה יש לו/לה שאין לי? מה עובד לו/לה שלא עובד לי.
ישנם נערים ונערות שמרגישים ממש אבודים בחברה, שחווים חרדות, שסובלים מדימוי עצמי נמוך, שמרגישים אאוט-סיידרים, לא מקובלים, לא יודעים לתקשר, מתביישים להראות ולהביע את עצמם. הם בורחים מהמציאות למסכים, לקרינה הכחולה. מוכר?
ישנם מתבגרים שמפלסים את דרכם ובונים את מעמדם על ידי תוקפנות פיזית או מנטאלית או שניהם. מביעים את התסכולים שלהם דרך כעס, התפרצויות, מעשי קונדס, ולעיתים פונים גם לסמים ואלכוהול. מחזקים את ביטחונם העצמי ע"י השפלה של אחרים בצורה זו או אחרת. הם עושים זאת מכיוון שטרם הכירו דרכים אחרות. הם לא יודעים מה דוחק בהם להתנהג כך, אז הם מספרים לעצמם סיפורים, בדיוק כמו שאנחנו עושים זאת הרבה פעמים בחיים.
מה שמאחד את כולם הוא שבגיל הזה כל אי הצלחה או כישלון נחווים כסוף העולם ומוציאים אותם מאיזון שגם ככה דיי שברירי.
חשיבות האימון בגיל ההתבגרות
בגיל הזה הם עדיין ממשיכים לעצב את זהותם, ולכן זה סופר מתגמל לפנות לעזרה מקצועית במידה והילד או הילדה שלכם מגלים סימני מצוקה ממושכים.
בגיל הזה במספר מפגשים אפשר לתקן, לעדכן, לשפר את מה שבעוד עשור עלול לקחת שנים אם בכלל. הם טרם התקבעו למשהו מוגמר, הם עדיין גמישים ולמידים הרבה יותר מאדם בוגר. עוד לא מאוחר מדי להרחיב להם את הפרספקטיבה ולהקנות כלים להתמודדות אפקטיביות עם כל צרה שתגיע. יש לנו כאן הזדמנות קצרת טווח, שנה-שנתיים-שלוש, שנוכל לשדרג את הכישורים והמיומנויות שלהם ולהעשיר אותם בכמה כלים וטכניקות יעילות של איך לתקשר עם העולם בדרך האפקטיבית ביותר, איך להציב ולהשיג מטרות, איך לא ללכת לאיבוד בדרך ומה עושים אם כבר סטינו מהמסלול הרצוי.
למה אני אוהב לאמן את בני נוער
יש לי מקום מיוחד בלב לאנשים הצעירים האלה. העולם הפנימי שלהם כל כך רגיש וצבעוני, כל כך מלא בתהיות וגילויים וכל כך סקרן וגמיש, שאני כל פעם מחדש זוכה להתחבר דרכם לילד הפנימי שבי ולהשאר צעיר בנשמה גם אחרי גיל 50. בתור אב לשני אישים צעירים כאלה שכבר סיימו את גיל ההתבגרות שלהם, אני גם זוכה בלחוות את זה שוב ושוב.
ושיא ההתרגשות שלי זה כשהם חוזרים אליי כעבור עשור או יותר כבוגרים, לפעמים כבר נשואים ולפעמים עם ילדים משלהם.
אין זמן להשתהות
אז אם קראת עד כאן ונראה לך שאחד הילדים שלך זקוק לעזרה, או שאתם כמשפחה זקוקים להכוונה איך לשפר את התקשורת בינכם ולהביא אותה לרמה אחרת, לפתיחות, כבוד הדדי והבנה, תרימו טלפון וניפגש לכוס קפה אצלי בקליניקה. תוכלו להכיר אותי אישית, להתרשם, לספר על האתגרים שלכם ולשמוע עוד פרטים על התהליך. אין סיבה להמשיך ולהסס. תעשו את הצעד הראשון ותראו לאן הוא ייקח אותכם. אין לכם מה להפסיד מכך, הרי בלי כימיה ואמון לא נצא לדרך. ההפסד היחידי הוא לא לנסות כלל.
בהצלחה!