אני איתן אייל וחשבתי שהיו לי חיים מושלמים. בית גדול בשכונה טובה. עבודה רווחית ומתגמלת נפשית בתור מאמן התפתחות אישית. אישה שאני אוהב ושאוהבת אותי. שני ילדים מקסימים. ג'יפ, אופנוע, חסכונות, חופשות בלי הלוואות. בקיצור, חייתי טוב. בתור ילד להורים גרושים הייתי בטוח שהצלחתי לנצח את הסטטיסטיקה ולשבור את המעגל!

ואז הכל התרסק

אחרי 10 שנים, עם ילדה בת 7 וילד בן 3, החיים הכל כך טובים שבניתי עם אשתי התרסקו. זו לפחות הייתה המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשקיבלתי את מסמכי הגירושין. קפאתי במקום. נחנקתי. עד לאותו הרגע עוד הייתה בי תקווה.

קיוויתי שדברים יסתדרו, הרי בכל זוגיות יש עליות וירידות. קיוויתי שהכל יחזור למקומו, אבל לזה לא הייתי מוכן. עם כל הידע שלי, לא ראיתי את זה מקילומטר. מאותו רגע כל הניסיונות שלי לתקשר איתה כשלו. פתאום אישתי, בת הזוג שלי, השותפה לחיים שלי ואם ילדי, סירבה לדבר איתי.

הרגשתי אבוד, מבולבל. הכל סגר עלי!

מסמכי הגירושין וקץ החיים המושלמים שהיו לי נפלו עלי כרעם ביום בהיר. הרגשתי שבור, נבגד, כועס ומפוחד. קראתי את ההאשמות בכתב תביעה ולא האמנתי. סירבתי להאמין שאני מואשם באיומים, אלימות, ובכלל שיש מולי כתב תביעה על שמי! לא רציתי להאמין שזה אמיתי! שהסיוט הכי גדול שלי מתגשם לי מול העיניים. הרגשתי אבוד, מבולבל, הכל סגר עלי. מה קורה פה? תעצרו את רכבת הבלהות הזו!

בתור מי שגדל להורים גרושים – כל כך לא רציתי שהילדים שלי יגדלו כמוני! כל דור חייב לגדל את הדור הבא לחיים טובים יותר. ומשפחה גרעינית אוהבת ותומכת הייתה אחת המטרות שלי עבור ילדיי ועבור עצמי.

ואז נזרקתי מהבית. הבית שלי!

ואחר כך התחיל מחול שדים, והמציאות היכתה בי בפנים – נזרקתי מהבית. מהבית שלי! מהבית שבו גידלתי את הילדים שלי. אני פתאום קולט שאני לא אחייה אתם יותר, אני לא אראה אותם כל יום, אני לא אשחק איתם, לא אחבק אותם כל יום, לא אשכיב אותם לישון כל ערב. אני לא אהיה שותף מלא ואבא במשרה מלאה בחיים שלהם מהיום והלאה.

הבנתי שאני חייב לקבל עזרה

כמובן שגם התרסקתי כלכלית. פתאום לא היה לי איפה לישון, לא היה לי איפה לבשל ומה לאכול. גבר בן 37 שעובד מאז שהוא בן 14. מצאתי את עצמי בהישרדות מדקה לדקה. לא יכולתי להיות מרוכז בכלום, לא יכולתי לקבל החלטות, לא יכולתי לתפקד בעבודה. הרגשתי צניחה חופשית בלי מעצורים. הרגשתי מושפל, מובס, אפס. כך חייתי עד שהבנתי שאני חייב עזרה! אז התחלתי לחפש פתרון. הבנתי שאני צריך לייצר ערך עבור עצמי. אבל איך?

ישבתי וכתבתי רשימת מטרות

ישבתי ביחידת דיור של מטר על מטר שמצאתי. הייתי על סף להישבר ולוותר. הסתכלתי על תמונה של הילדה שלי והבן שלי. אז הבנתי שעל כל כוח פועל כוח שכנגד. רציתי שהם יהיו גאים בי בתור בנאדם, בתור אבא. רציתי שילכו עם חזה נפוח ויגידו "זה אבא שלי!"

אז ישבתי וכתבתי רשימה של מטרות. הכי בסיסיות:
הראשונה הייתה "לחבק את הבת שלי".
השנייה הייתה "לשחק כדורגל עם הבן שלי".
השלישית הייתה "תחזור לעבוד!".
הרביעית הייתה "צור זיכרונות טובים לילדים".

היו עוד, אבל אלה היו החשובות באמת.

הייתי צריך לקבל את המצב ולגדול ממנו

חשבתי כל הלילה על שתי המטרות הראשונות. כדי שהבת שלי תחבק אותי צריך להכיר במצב החדש. זו הדירה שלי, אלה החיים החדשים שלי, ואם אני לא אפיק מהם את המיטב, אף אחד לא יפיק אותם בשבילי. צריך לקבל את המצב ולגדול ממנו. אם אשבר, הילדים לא יהיו גאים בי ואני בטוח לא אהיה שם בשביל שיתגאו בי.

אז קיבלתי את המצב, את דירת מטר על מטר הזו שיפצתי מהיסוד. למרות שלא הייתה שלי. זה היה הבית שלי והוא צריך להיות ראוי עבורי. בניתי קיר שהיה חסר, צבעתי, הכנסתי ריהוט שהפכתי לראוי, צבעתי ועיצבתי את המקרר המצ'וקמק שקניתי יד שניה יחד עם כל המטבח. מהכלום שהיה לי, בידיים, מצאתי סוג של תרפיה בשיפוץ ההוא. פתאום היה לי משהו אחר להתרכז בו.

ככה התחיל לרקום עור וגידים "פרוייקט 100". זה אחד הלקחים הכי חשובים שאני לוקח איתי עד היום מאותה תקופה.

בלי מטרות הייתי כבר מוותר מזמן

יש ביטוי שאומר שבשביל שמשהו יתקיים צריך לראות אותו בדמיון ולתת לו שם. משהו שיגדיר אותו, יהפוך אותו למוחשי. ככה היה עם פרוייקט ה-100 שלי. ראיתי בעיני רוחי 100 לקוחות וככה קראתי לפרוייקט שלי – פרוייקט 100. מתן השם לפרויקט הפך אותו למשהו מחייב.

אני מאמין שאין כותרות בלי יישום ואין יישום בלי כותרות. אילולא הייתי מגדיר לעצמי בתור מטרה לחבק את הבת שלי, אולי הייתי מוותר. אילולא הייתי מחליט שאני חייב לשחק שוב כדורגל עם הבן שלי, אולי הייתי מרים ידיים. אילולא הייתי מגדיר לעצמי לחזור לעבוד, אולי לא היו בי את הכוחות לשפץ יחידת דיור חצי בנויה בשביל שאוכל לקבל בה לקוחות. אם לא היו לי את המטרות הכי בסיסיות האלה, לא הייתי כאן היום, אלא כנראה במקום אחר.

ציירתי 100 קוביות עבור 100 לקוחות

לקחתי דף לבן גדול, סרגל ועט וחילקתי את הדף ל-100 ריבועים שווים. בכל קוביה היה מספר – מהמספר 100 עד למספר 1. אני שומר את הדף הזה עד היום! כל קוביה סימלה לקוח שיהיה. לא לקוח פוטנציאלי, לא אולי לקוח, אלא לקוח שיהיה, לקוח שיצא יחד איתי לדרך חדשה, לקוח שידע שההצלחה שלו (ושלי!) באו בעבודה משותפת שלנו.

היה קשה. לא חשבתי שלקוחות צריכים לראות את הקושי שלי. רציתי לשדר הצלחה. חשבתי שאם אבנה מציאות של הצלחה, ההצלחה תבוא. היום אני מבין שהקשיים שלי, יחד עם הקשיים של לקוחות שלי הם אלה שבנו אותנו. הם אלה שנתנו לי וללקוחות שלי כלים להתפתח ולגדול. כך נוצרה שיטת "איתן במחשבה".

כך נוצרה שיטת "איתן במחשבה"

אתה פה! נרצה או לא נרצה המציאות חזקה מכל דבר אחר. הדו"ח מהמשטרה לא ילך לשום מקום אם נתעלם ממנו. כסף לא יכנס לחשבון אם לא נביא אותו. אנחנו רגילים לחלום, לפנטז, לחיות במציאות של עצמנו לפי האמונות שלנו.

מה הכוונה? קחו דוגמא. אתם נוסעים באיילון ויש לפניכם אוטו. אם תאיצו פתאום, תכנסו בו מאחורה. בלי לקבל את העובדה שהאוטו שלפנינו נוסע יותר לאט, ואם לא נמצא את הדרך הבטוחה והיעילה לעקוף אותו, אנחנו ניתנגש בו ורק נעכב את עצמנו. זה שאנחנו ממהרים ורוצים לנסוע יותר מהר, לא אומר שהדרך פנויה. צריך לפנות אותה.

אז להבין ש"אתה פה" אומר לקבל את המציאות ואת המצב כמו שהוא ומתוכו לבנות את עצמנו כי להתנגד רק ייצור ההתנגדות של המצב אלינו. על כל כוח פועל כוח שכנגד, זוכרים?

צריך לשים לב לורדים וגם לקוצים

"תסתכל רחוק" זה נכון שהדרך חשובה, ובלי מטרה אין דרך, אבל אי אפשר להתמקד באחת בלי לחוש את השנייה. לדוגמא, אתה בונה עסק. אתה מתחיל מרעיון שלדעתך מצויין. אם לא בדקת, חקרת ווידאת שיש לו צורך בשוק, יש את החסך שאתה יכול למלא, אז לא יהיה לך עסק.

אם אתה חוקר, בודק ומגלה שיש צורך למשהו דומה, ומתקן את העסק שלך בהתאם למה שיש בו צורך, העסק שאתה מקים יגדל וישגשג. למה? כי המטרה שלך הייתה להקים עסק מסויים ולא ויתרת עליו, אבל הדרך שלך גילתה לך תובנות שלא הכרת ואם לא היית שם לב אליהם, לא היה לך היום עסק מצליח. מידי פעם צריך לשים לב לורדים ומידי פעם לקוצים שעל הענפים. כל אחד מהם הוא לקח, כל אחד מהם הוא יפה, וכל ורד יפה וקוץ שורט הופך לסיפור גבורה ולקח לפעם הבאה.

וחשוב גם לדייק בפרטים!

"תגדיר חלומות". פנטזיות לא מתגשמות לבד. חייבים להיות אקטיביים. מישהו שאל אותי פעם מה רכב החלומות שלי. רכב החלומות שלי היה גרנד ויטרה. ואז הוא שאל איזה מודל, איזה גודל מנוע, איזו תיבת הילוכים, עם סאן רוף או בלי, ועוד מלא שאלות חפרניות שלא חשבתי עליהן והוא הכריח אותי לתת לו תשובות. אחרי רבע שעה, הוא דייק אותי בדיוק איזה גרנד ויטרה אני מחפש. חצי שנה אחר כך היה לי אותו אחרי ששנתיים חיפשתי אחד ולא מצאתי את הרכב המושלם. אז היום כבר אין לי גרנד ויטרה, אבל כל חלום, כולל פרוייקט ה-100 המקורי שדיברנו עליו, אני יודע להגדיר לפרטי פרטים. יש מקום לדמיון, יש תמיד מקום לתיקונים כי אנחנו מסתכלים רחוק, אבל הגדרת המטרה, החלום, הפנטזיה עוזרת להגשים אותה.

"אל תוותר לעצמך". ספורטאים הם אנשים עם משמעת ברזל יותר מכל דבר אחר. אני אוהב את רונאלדו. הוא אולי קצת פחות מוכשר ממסי, אבל המשמעת שלו היא משמעת ברזל. הוא לא מוותר לעצמו לרגע. כבר כשהיה בן 11 והגיע לליסבון הוא לא חיכה שיגידו לו מה לעשות, הוא ראה את החברים החדשים עושים מתיחות ומיד עשה מתיחות כמוהם. הוא לא ויתר כי היה חדש או הכי קטן, אלא מיד גדל אל תוך קבוצה של ילדים גדולים ממנו כדי להגשים את עצמו.

הוא השקיע מאות אלפי דולרים בטכנולוגיות ומכשירים וחדר כושר פרטי כדי שהוא תמיד יהיה בכושר, הוא תמיד האיש שברגע האמת דוחף את הקבוצה קדימה. תמיד מחפש את המהלך המנצח. בגלל זה הוא רונאלדו. הוא לא מוותר גם היום אחרי שהגיע לכל שיא אפשרי על החלום שלו. להיות השחקן הכי טוב והכי פופולארי בעולם. לא תמיד אנחנו אוהבים אנשים כאלה, אבל הוא רונאלדו וחצי עולם מעריץ אותו. הוא רונאלדו שזכה בהכי הרבה אליפויות אירופה. הוא רונאלדו שהביא לפורטוגל את היורו. משמעת היא המפתח שלו.

יש מאות שחקנים מוכשרים כל שנה, אבל המשמעת נותנת לו משמעות והופכת אותו לרונאלדו. כולנו יכולים להיות רונאלדו בתחומינו. מעטים יכולים להיות מסי. למסי יש כישרון, אבל המשמעת של רונאלדו מספקת תוצאות.

כי תמיד קל להאשים אחרים

"אתה האלוהים של עצמך". הכי קל להגיד שזה גדול עליך, שאין לך את הכלים, את הכישרון, את היכולת. תמיד קל להאשים אחרים, גם קל מאוד להאשים ולהקטין את עצמך. אבל תנסו להסתכל במראה פעם אחרי שאמרתם שזה גדול עליכם. עזבו מראה, קחו סלפי. שימו אותו בתור wallpaper על מסך של הסלולר. זו לא תמונה שאתם רוצים לזכור נכון? לא בא לכם להתמודד עם זה באמת.

אבל, לא חסרים אנשים שהתחילו מהכי נמוך והיום נמצאים במקומות גבוהים. למה? כי הם האמינו בעצמם. הם הבינו שבראייה ארוכה ורחוקה, קבלת המציאות שזה המקום שהם מתחילים בו, הגדירו את המטרה שלהם ולא ויתרו, הם בעצם לקחו את גורלם בידם, הבינו שבכוחם לברוא מציאות חדשה לעצמם.

לבסוף בניתי את עצמי מחדש

אז היום כעבור שנים אני מסתכל לאחור ומחייך – חתיכת דרך עברתי מאז. השלב הראשון היה להכיר במציאות ולהבין איפה אני. אחר כך הרמתי את הראש, הסתכלתי על התמונה של הילדים שלי ונזכרתי מי אני רוצה להיות, מה החלומות שלי, בשיניים, בדם, יזע ודמעות הרמתי את עצמי – לא כי היו לי תמיד את הכוחות.

הייתה לי את המשמעת, החלום והאמונה שאני יכול לעשות את זה. בניתי את עצמי מחדש. בניתי לי חיים חדשים. היה לי קשה, היה ללקוחות שלי קשה. ההתנגדויות שלי הן החזקות ביותר שנתקלתי בהן. לקוחות שלי לימדו אותי להתגבר עליהן. אני לא אומר שזה קל, ולא כולנו נועדנו להיות ביל גייטס או סטיב ג'ובס או אלון מאסק או רונאלדו.

אבל בדל"ת אמותינו, כולנו ביל גייטס, סטיב ג'ובס, אלון מוסק, ג'ף בזוס ורונאלדו.

אתם גם מרגישים שאתם בתוך התהליך? דברו איתי, איתן. 052-8131110