שינוי דפוסים רגשיים והתנהגותיים עם דגש על חרדות, פחדים וביקורת עצמית הרסנית – הנחיה בשיטת נלפ,IEMT ופסיכומטפוריקה.
מה זה נלפ
לפי הויקיפדיה "נל"פ היא שיטה המציעה מגוון טכניקות ומיומנויות פסיכולוגיות שמטרתן יצירת השפעה ושינוי במחשבות, רגשות והתנהגויות ודרך זה שינוי של הרגלים, דפוסים ואוטומטים ורתימתם להשגת תוצאות רצויות."
הכרות עם השיטה והכלים מאפשרים לנו להתחיל להשתמש במוח שלנו בצורה יעילה ואפקטיבית וזה לעומת להיות שבוי של מצבי רוח לא יציבים ולא נשלטים על ידיי, שבויים של האוטומטים התוקעים או ההורסים, שבויים של מחשבות וסרטים שרצים לנו בראש מבלי שאנחנו רוצים בכך.
באמצעות נל"פ ניתן לחקור את מרכיבי החוויה הסובייקטיבית של המטופל ("המונחה" בשפת הנל"פ) ואסטרטגיות של המוח שלו ולבצע את השינויים הנדרשים עבור הקשרים רלוונטיים בין אם זה קשור לתקשורת שלו עם הסביבה או עם עצמו. נל"פ לא מתעסקת במושגים של טוב או רע, נכון או לא נכון, אלא רק במושגים של אפקטיבי או דפקטיבי לי ואיך אוכל לשנות מבלי לפגוע בערכים שלי.
הדרך שלי אל השינוי
החיים שלי התחילו באוקראינה (חלק מבריה"מ לשעבר). ספגתי את התרבות ואת המנטליות של העם "הסובייטי" מרגע שלקחתי את הנשימה הראשונה שלי ועד גיל 14.
עד גיל 14 גדלתי מאחורי מסך הברזל וחלמתי על חופש ועצמאות – חופש לראות את העולם, חופש בחירה, עצמאות אישית וכלכלית שתאפשר לי חיים מלאים, מגוונים ומרתקים. עוד בתור נערה הבחנתי שיש אנשים שחיים את החיים על מלא בו בזמן שהרוב סוג של שורדים אותם. זו הייתה המציאות סביבי במקום ובתקופה בה גדלתי.
כשהייתי בת 14 הוריי החליטו לעלות לארץ. הם קיוו לחיים טובים יותר עבור ילדיהם. היום ממרומי גילי וניסיוני אני מבינה איזה צעד מטורף זה היה – לעזוב את הכל, את החיים שבנו בדם ויזע ולהגיע לארץ זרה ולא מוכרת בתקווה לתת לילדים את מה שהם לא קיבלו – חופש בחירה והזדמנויות. הם היו קצת יותר מבוגרים ממני עכשיו ולא היה להם מושג לאיזה מסע קשה הם נכנסים בגיל 47 – להתחיל הכל מהתחלה, להתמודד מול סטיגמות על העלייה "הרוסית", להכיר לראשונה את העולם הקפיטליסטי וללמוד איך להתנהל בתוכו וגם להתמודד עם קשיי הסתגלות שלהם ושל נערה מתבגרת שברגע אחד איבדה כמעט את כל מה שהכירה.
אז בגיל 14 התחלתי תהליך ארוך ומייסר של לידה לתוך עולם חדש ולא מוכר – שפה, תרבות, מנטליות, קשיי הסתגלות, בילבול, איבוד זהות, געגועים עזים למולדת וכל מה שקשור בה, דחייה של המציאות החדשה, דכאונות, כעסים, סטיגמות – הרבה שנים הרגשתי שאני לא שייכת, לא באמת משתתפת בחיים החדשים האלה, אני בין הצופים, מתבוננת מהצד.
אך העולם החדש הזה באמת הציע הזדמנויות שספק אם הייתי מקבלת אילו הייתי נשארת באוקראינה. ובאורח פלא החלומות שלי הפכו לברי מימוש. כעבור כמה שנים של תיכון, צבא ולימודי הנדסת תוכנה הגעתי לתחום ההיי-טק למרות שאף פעם לא הייתה לי זיקה למחשבים.
וואו, איזה עולם נפתח בפניי.
כשני עשורים – מחצית מחיי – השקעתי בבנייה עצמית שלי בתחום: ממתכנתת זוטרה למנהלת פרויקטים בינלאומיים, דרך עוד 3 מדינות שהספקתי לחיות בהן בתקופה הזאת ואינספור מדינות שביקרתי במהלך נסיעות עסקים שלי, דרך נישואים, גירושים והגשמת חלומות שלא חלמתי עליהם. הרווחתי יפה, הכרתי אינספור אנשים ממקומות ותרבויות שונים. זה בנה ועיצב אותי כאישיות, זה בנה את הבטחון העצמי שלי. העולם האישי שלי איבד גבולות, המדינה בה אני חייה הפסיקה להגדיר ולהגביל אותו, הרגשתי אזרחית העולם . ללא ספק הייתי גאה בעצמי ובהישגים שלי.
אך המציאות ההייטקית דרשה וגבהה מחירים יקרים מאוד. 20 שנה של עבודה 24*7 ברמת סטרס גבוהה, עם מחסור קבוע בשעות שינה, עם חוסר אפשרות להתמיד בספורט ובתזונה תקינה, קפיצות של +/- 20 קילו במשקל, עם המון סיגריות ואלכוהול להורדת סטרס, לפי לו"ז מטורף שאם לא תכניס את ארוחת צהרים ליומן – לא תאכל צהרים. היה קשה להסתגל, אך הסתגלתי, הפכתי לכזו – תקתקנית, קצרה ועניינית, כל דקה משוריינת ביומן, דיבור חד וחותך, מינימליסטית במערכות יחסים מחוץ לעבודה, כי אין זמן וכוח לתחזק אותם, אין זמן למדיה חברתית (אז גם אין חשבון), אין זמן לשיחות עם הקרובים והחברים, פספסתי את האחיין שלי גדל לגבר, פספסתי קירבה אמיתית, חברות אמיתית.
ככל שעבר הזמן, פחות ופחות הסכמתי לשלם את המחירים האלה. פחות ופחות ראיתי את עצמי שורדת ככה עד הפנסיה. התעייפתי מהמרוץ הזה.
וכך אחרי כמעט 20 שנה התפטרתי באמונה שלמה שאפשר לחיות גם אחרת, שהמקור וההשראה לאמונה הזאת היה בעלי הנוכחי איתן אייל. הכרנו בערך באמצע הדרך שלי והתאהבנו. ניהלנו אורח חיים כל כך שונה, שלא יכולתי להמשיך להתעלם מזה. פשוט ראיתי במו עיניי שאפשר אחרת.
עוד לא ידעתי מה אני הולכת לעשות בפרק החדש הזה של חיי, רק ידעתי שבא לי סגנון חיים שונה מזה שהכרתי עד כה. ומכיוון שעבודה תמיד הייתה אצלי מקום ראשון בסדרי העדיפויות, איך לא, הרי רוב שעות חיינו מוקדשים לעבודה, רציתי הפעם מקצוע שלעצמו ממש יעשה לי את זה.
ובינתיים היה לי זמן בשפע – זמן מנוחה, זמן להרים את הראש ולבחון מה עוד סובב אותי, זמן חישוב מסלול מחדש.
בדיוק בתקופה ההיא בעלי לקח פרויקט עסקי גדול ופנה לעזרתי כמנהלת פרויקטים. כעבור חצי שנה של עבודה אינטנסיבית הרגשתי שהתחום ממש מעניין אותי ושהייתי רוצה ללמוד אותו באופן סיסטמתי ומסודר.
כך הגעתי ללימודי NLP במכללת NLP לשם שינוי של מיקי ברקל.
סיימתי את הלימודים ב-2019 ופתחתי קליניקה. מאז במקביל לעבודה עם האנשים שפונים לעזרה, אני ממשיכה בשקיקה ללמוד את התחום עוד ועוד – עוברת השתלמויות, מתעדכנת, לומדת טכניקות ושיטות מגוונות לטיפול ריגשי. מסתבר שככה זה כשתחום העיסוק שבחרנו באמת מעניין אותנו – ממש בא לנו להשקיע וללמוד עוד. התוצאות בשטח מתדלקות את התשוקה הזאת וממלאות במשמעות שהיא קצת מעבר ל"אני לעצמי ולמשפחתי".
אז האם מצאתי את מה שחיפשתי?
לגמרי. יש האומרים שהתהליך שהם עוברים בקליניקה, זהו סוג של קסם. כשאנחנו מחליטים לתת זמן, מקום ותשומת ליבנו לבעיות שלנו, כשאנחנו מחליטים לטפל בהם במקום להדחיק או להתכחש, כשאנחנו מחליטים לשנות את מה שלא אוהבים, זה מדהים למה שהמוח שלנו מסוגל ואיזה שינויים מבורכים זה מביא לחיינו.
אי אפשר לתאר את תחושת הסיפוק והמשמעות של להיות חלק משינוי כזה אצל האדם. תחושה שלא הייתה מוכרת לי במסגרות אחרות.
אז אל תבזבזו יותר מידי זמן בהיסוסים. החיים קצרים מידי וחבל להעביר אותם בסבל לא נחוץ שניתן לשנותו. אל תתנו לפחדים לנצח אותכם.



